הבעיה
הוכוח הוא עתיק יומין. מה הטפול הנאות. תרופתי. או שיחתי.
הוכוח הוא עמוק יותר. מהו טבע האדם. איך לראות אותו. איך לבחון אותו. איך להעריך אותו. איך לטפל בו. האם בכלל המלה טפול היא רלוונטית.
לאורך הדורות. העמדות נעות.
האם קשיים נפשיים הם בטוי לעמדה מוסרית קלוקלת. האם אנשים עם קשיים נפשיים הם אנשים מפוקפקים. עצלים. מסרבים לקיים את חלקם בחוזה החברתי. משתמטים. נפולת.
האם,
קשיים נפשיים הם בטוי לתפקוד מוחי לקוי ? למחלה. של האזון בין סוגי המרה. של המערכת ההפרשה הפנימית. של מערכת העצבים. האוטונומית. המרכזית. של חלקים של המערכת. של הקשרים ביניהם.
האם, הקשיים הנפשיים הם חלק מהמצב האנושי. אין מנוס לאדם. מדכאון. ספק. פקפוק. בטחון מופרז. חרדה. מטירוף. זה חלק שצריך לחיות עימו. כך או אחרת.
העמדות נעות לאורך השנים מדומיננטיות לשוליות.
הפרדיגמה המדעית.
עד לאחרונה תפסה תפישת העולם המדעית, הפיזית, האורגנית, הרפואית את המקום המרכזי. בהתאם תפס המודל של מערכת עצבים חולה את המקום המרכזי.
ובהתאם הטפול התרופתי נתפס כנושא הדגל של הטפול המודרני. הנכון. ההולם.
המעבר
בעשרים השנים האחרונות, פחות או יותר, מגיע גם לתחום הרפואי פסיכיאטרי השנוי בפרדיגמה מפרדגמה מודרנית לפרדיגמה פוסט מודרנית.
יש ירידה בקרנו של המודל הרפואי. יותר ויותר אנישם מבטאים חוסר אמון ברפואה המכונה כעת קונבנציונלית להבדיל מהרפואה ההוליסטית, המשלימה, האחרת. העדיפה. תפיסות אילו וקבוצות הקשורות להן לחמו לוחמות מלחמה קשה כדי ליצור דליגיטמציה של הממסד והידע הרפואי. אליהן מצטרפות מגמת התביעות על רשלנות רפואית שעשו האדרה של הכשלונות הרפואיים משיקולים זרים בדרך כלל.
ירידה זו קשורה לירידה בסמכות בכלל ובסמכות הממסד הרפואי בכלל. ירידה שגם הממסד הרפואי נתן לה יד. לפני 30 שנה עוד חשבו רופאים וחולים שהסתרת מידע מחולים היא לגיטימית ועמדה רפואית עדיפה. שההחלטה היא של הרופא. הידע הוא של הרופא.
יש ירידה בקרנו של הממסד המדעי שנתפס יותר ויותר כצר, כקשור באופן הדוק לתפיסה שיש אמת, גם אם היא לא תמיד נגישה (תרומת הפיזיקה הקוואנטית או הפסיכיאטריה לשנוי בפרדיגמה זו לא נלקח בחשבון בדרך כלל) ומאידך כמעין פרנקנשטיין, מנותק מהאנושיות, מצרכיה, כמי שלא נותן לה מענה.
גם חברות התרופות, המייצגות את ההון הגדול, שיותר ויותר נחשף ההטייה שהן יוצרות הן על הרופאים והן על המחקר הרפואי כולל הנעת הממסד הרפואי ליצירת אבחנות ומדיקליזציה שתאפשר להן לשווק יותר ויותר תרופות בלי התייחסות ממשית לצרכים תרמו את חלקן. בישראל ניתן לציין את המקום שתופס כיום ציפרלקס בתודעת רבים כולל בממסד הרפואי כתכשיר מוביל בטפול בדכאון וחרדה בשעה שיתרונותיו אם יש לו בכלל הם לכל היותר שוליים מאד.
הזירה נתונה להתגוששות עזה.
בשעה שהולך והופך ברור ששתי הגישות יעילות אמפירית. בשעה שהולך ומוכח במחקרי הדמייה ששתי הגישות מדגימות השפעה על המח. לא תמיד באותה צורה.
העתיד יהיה כנראה בשלוב.
השאלה שנשאלה קודם לכן על טבע האדם. טרם נענתה. ועל כך בהמשך
פסיכיאטר
מעניין ומלמד
מרתק