הסטוריה:
אשפוז פסיכיאטרי הוא קונספט חדש יחסית של המאות האחרונות בלבד.
עד אז שגעון נתפס לא כבעיה רפואית אלא כעדות למצוקה, כבעיה דתית, כעונש, או כסוג של עצלות פושעת. בהתאם היתה הגישה הטפולית.
הגישה המודרנית גרסה שיש לראות בשגעון סוג של מחלה ובהתאם יש לטפל בה במוסדות מיוחדים שרופאים פסיכיאטרים מופקדים עליהם ובהם יתרחש הטפול בכלים הפסיכיאטרים המודרנים ביותר. כמובן כל תקופה לפי מיטב הידע הוקנספטואלזציה שעמדה לרשותה באותה עת.
הרעבה, אמבטיות קרות, בגדים לחים, בדוד, עבודה, חברה וכן הלאה כולם היו בזמן זה או אחר חוד החנית של הטפול הפסיכיאטרי החדשני.
על ההנחות הטיפוליות ביחס לערך האשפוז הפסיכאטרי
האשפוז הפסיכיאטרי מגלם בתוכו מספר משמעויות.
האחת הרחקה ובדוד. ההצדקה היא מחד הגנה על המטופל. מפני הלעג של הסביבה. הבקורת שלה. ההתנהגות הפוגעת שלה ביחס למטופל. כאשר אין ספק שעד היום ניתן לראות את ההשפעה הפוגענית של התיחסויות מסויימות על המצב הנשפי. כך למשל טפלתי בזמנו במטופלת שמצבה היה מדרדר בצורה דרמטית כל פעם שבני משפחתה, לכאורה מלאי רצון טוב, באו לבקרה. לא היה מנוס למלנות לה משגיחים בשכר שכן היא לא היתה שורדת בדירתה ללא עזרה של זרים.
השניה היא הגנה מהסכנה שהמטופל מהווה לעצמו או לסביבה. אין ספק שבנסיבות מסויימות, שזוכות ליחסי צבור מפוקפקים ומופרזים ביותר, אנשים הסובלים מהפרעות פסיכאטריות עלולים להוות סכנה משמעותית לעצמם או לסביבתם. אובדנות, פגיעה בגופם, ברכושם, ביחסיהם עם בני משפחה, מעסיקים, שותפים עסקיים, חברה או באינטרסים אחרים שלהם ייתכנו בהחלט. בדומה תתכן סכנה גם לאחרים. מקרי רצח או תקיפה מתוך מצבים פסיכוטים דכואנים או מאנים זוכים לפרסום ניכר למאות ששכיחותם למעשה קטנה למדי.
השלישית היא הגדרת האשפוז כסביבה אופטימלית לרפוי. סביבה שכל כולה מובנית, ולוא לכאורה לשם השגת רווחתו וקידום הטפול במטופל הפסיכיאטרי. בכך אין שוני ממודלים של ענפי רפואה אחרים שבמשך שנים ראו את בית החולים כסביבה המיטבית לטפל בה בחולים. עם החשיבה מחדש בנשוא בעשרות השנים האחרונות, מונעת במידה רבה משקולים כלכלים לא פחות משקולים טיפוליים ואידאולוגיה חברתית שראתה באשפוז סביבה כופה, ירד'ה גם קרנו של האשפוז הפסיכיאטרי ועלתה ההעדפה לטפול במסגרת הבית המשפחה והקהילה.
הגישה הנוכחית לאשפוז הפסיכיאטרי
כיום אשפוז פסיכיאטרי מקובל בעקר במצבים בהם יש חשש לסכון למטופל או לאחרים, במקרים בהם יש הערכה שלטפול במסגרת אשפוז יש יתרונות מובהקים על הטפול במסגרת הבית. למשל הרחקה מסביבה מעוררת מתח ולכן טובה פחות להחלמה, אפשרות פקוח טובה יותר על מתן הטפול התרופתי ואחר, בעקר בנסיבות בהם שתוף פהועלה עם הטפול או חלקי לא עקבי או לא קיים, יש נסיבות אחרות דוגמת מחלה גופנית או נגישות מוגבלת לשירותים פסיכיאטרים במסגרת הקהילה, העדפה של המטופל, והשקול שנכון תמיד – מספר המקומות הפנויים במערכת. שכן הכלל הזה דומה שהוא תמיד תקף – היקף האשפוז מקביל פחות או יותר לקיבולת האשפוז של המערכת.
על הביקורות על האשפוז הפסיכאטרי והקורה בו במאמר אחר.
